הם

 

מניפסט הבדידות האמנותית

 

הם היא קבוצת אמנים שאינם נפגשים. האמנות נעשית בנפרד. אנחנו לא רואים את עצמנו כקבוצה של בני שש עשרה שמסתובבים בעיר ביחד. בשביל זה יש בני שש עשרה. כל מי שחושב שבשביל זה קיימת הקבוצה נשאר בגיל שש עשרה על היתרונות והמגרעות של הגיל הזה. מקום האמן מחוץ לקבוצה חברתית. ולכן האמן יוצר בבדידות. הבדידות נחוצה לאמן לצורך הקדשת כל יישותו לאמנות. אנשים שנוכחים בזמן מעשה האמנות ומגיבים אליו בזמן המעשה הם מגבלה. המגבלות שלנו הן אך ורק מגבלות חברתיות. משום שהתכנסות מוחלטת בעצמי מביאה לנו יצירות שנובעות ממנו. אם למישהו יש בעיה עם זה שיצא לכיכר רבין וינסה לדבר עם נערות. הוא ימצא את עצמו נהנה אבל לא יצא משם עם יצירת אמנות טובה ביד. אנחנו מאמינים ביצירת האמנות כגוף אוטונומי מהחיים. אנחנו לא מבלבלים חיי חברה בחיי אמנות